שחיטה כשרה
מאת אדם וינגרטן
ובכן, היו אלו שנות השמונים. למדתי אז לקראת תואר מדעי באוניברסיטת בר-אילן. היא נחשבת לאוניברסטה דתית, אך היא בסך הכל בסדר.
בתחילת השנה נרשמתי לכל הקורסי פיסיקה שלי, אך – רחמנא ליצלן – אני מוכרח להירשם גם לאיזה קורס ב”יהדות”. לא נורא: כבר עשיתי את זה בעבר, וזה בהרבה מקרים מעניין. טוב, הקורס “דיני יישות” תמיד משך אותי, אך כרגיל – באותה שנה ובכל השנים הקודמות – זה היה תפוס מראש. הקורס היחיד שנותר שהתאים ללוח שעות שלי היה דבר הזוי בשם “שחיטה כשרה”: מילא, עברתי כבר את “מסכת פסחים”, “מסכת אבות” ו”מגילת אסתר”, הדבר הזה לא יהרוג אותי, נכון?
עברנו על צורות השחיטה של כל מני חיות: פרות, עזים, תרנגולות, סוסים (הייתם מאמינים? סוסים? אם אתה לא חילוני מותר לך לאכול אותם, כנראה, וניתן לרכוש את זה במספר סופר-מרקטים נבחרים בבני-ברק).
בסוף הקורס עשינו מבחן –שעברתי די טוב (למרות שלילה לפני זה נאלצתי להתכונן למבחן ממש חשוב באחד מהקורסים המדעיים שלי).
עכשו, הבעיה עם הקורס “שחיטה כשרה” – זה שביום האחרון של הקורס יש מבחן מעשי. אתה אמור לבוא לכיתה עם חיה (כמעט בדרך כלל תרנגולת), ולשחוט אותה כהלכה מול המרצה. זאת הסיבה שהקורס הזה הוא קצת נתעב בעיני רבים – גם דתיים וגם חילונים: אף אחד לא באמת רוצה לדעת מאיפה האוכל שלו בא.
צריך להגיע לשוק הכרמל לפני השעה ארבע בבוקר – כשמקבלים ושוחטים את העופות. אני לא יודע איך קמתי בשלוש בבוקר בדירה שלי ברחוב פרוג בתל אביב. הלכתי ברגל. הגעתי לשוק, אני לא יודע איפה לחפש, צדעתי למוקדי רעש, שאלתי שאלות, זה לא לקח הרבה זמן: הגעתי לטובח ציפורים (שנראה פחות כשר ממני), וקניתי ממנו עוף תרנגולת חיה. הא אפילו נתן לי ארגז קרטון כדי לאכסן אותה.
טוב, הליכה ש חמש-עשרה דקות עם עוף פרוע בתוך קופסא, עוד חמש-עשרה דקות לחכות לאוטובוס, ועוד ארבעים וחמש דקות להגיע לבר-אילן (עם עוף פרוע בארגז קרטון) – חציית גשר, כניסה לאוניברסיטה – והייתי בכיתה- ואפילו כמה דקות לפני הזמן!
כולנו היינו עם העופות שלנו – רובן בכלובים וקופסאות. היה אחד שהגיע עם עז: כל הזמן חייך חיוך מטופש ורשעי.
קראו לנו לבוא לראש הכתה – כל אחד ואחת בתורו או תורה (בבר-אילן הם די בסדר מהבחינה הזאת, הם לא מדירים). חצי מהמקוראים לבמה לא יכלו לבצע את המלאכה, הקיאו לצד (או על) החיה שלהם. אני דווקא נקראתי בשלב די מוקדם…. אני חושב שאולי מי שהצליח במבחן התיאורטי נקרא לתת דוגמה ליתר המשתתפים בקורס.
ובכן, שלפתי את התער שלי (שקניתי במחיר מופקע באותו בוקר בשוק הכרמל), הוצאתי את התרנגולת שלי מהקופסת קרטון: היא כבר לא היתה פרועה, היא היתה מוחלשת מכל מה שעעבר עליה, החזקתי אותה חזק מתחת לבית השחי שלי, והנחתי אותה על הדוכן המדומם בראש הכיתה שעליה שחטו (או ניסו לשחוט) יתר חבריי לקורס.
היא כבר היתה על סף ערש דווי, לא נזקקה לשחיטה, נראתה כמעט כאילו שהיא מייחלת לתער… הסתכלתי עליה, היא הסתכלה עלי… ועשיתי את כל מה שהחלשלושים האפסים שקדמו לי בקרנבל הדמים הזה עשו: אספתי את התרנגולת שלי, החזרתי אותה לקופסה ויצאתי מהכתה. יצאתי מתחומי האוניברסיטה, וחציתי חזרה את הכביש הראשי.
יש שם בית שמחזיק להקת תרנגולות שרצות חופשי על המדרכה מול בית פרטי. יש לי חתול, לא יכולתי להביא את התרנגולת שלי הביתה – אז שחררתי אותה שם. ואני נשבע: היו שם כעת הרבה יותר תרנגולות ממה שהיו שם בבוקר ובימים קודמים.
זה היה הסמסטר הראשון והאחרון שבו הקורס הזה התקיים.